ושמעת השמים את תפילתם

based upon a shiur given by HaRav Yoshe Ber Soloveichik Z"TL

המצוה של ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם היא מצוה כפולה. אנו מצווים בשני

דברים:

א. לבנות את בית המקדש כדברי הרמב"ם בתחילת הלכות בית הבחירה. הרמב"ם

מדגיש שהמצוה היא לבנותו כדי לאפשר לעם להקריב קרבנות לה' וכדי לאפשר לעם

לקיים מצות עליה לרגל. מבחינה זו, לא צריך בית המקדש להיות במקום קבוע.

במדבר, בגלגל, בשילה, בנוב ובגבעון טטלטל המקדש ממקום למקום. אין זה משנה.

איפה שנמצאים יהודים, יש עליהם מצוה לבנות את בית המקדש.

ב. לבנות את בית הבחירה. שלש מצוות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ; למנות להם

מלך, להכרית את זרעו של עמלק ולבנות את בית הבחירה. בבחינה זו, מצווים אנו

לבנות בית המקדש שאיננו בנין זמני וארעי אלא בית הבחירה שמקומו אינו יכול

להשתנות. פה אשב כי אותיה. פה אשב לעולם מפני שאוהב אני את המקום. ככה,

בית המקדש הוא בית הבחירה. מקומו לא יכול להשתנות. אין לו תחליף. ירושלים

היא המקום היחיד שבונים בו את בית הבחירה.

זוהי המצוה השניה במצות ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם; לבנות את בית המקדש

במקום שהקדושה היא נצחית ולעולם לא תסתלק. הרמב"ם בהלכות בית הבחירה

בהלכה ב' מספר על בתי מקדש השונים, במדבר, בגלגל, בשילה, בנוב ובגבעון

ואחריהם מדבר הרמב"ם על ירושלים ואומר כיון שנבנה המקדש בירושלים נאסרו כל

המקומות כולן לבנות בהם בית לה' ולהקריב בהם קרבן. כיון שנבחרה ירושלים, חייב

בית המקדש להיות בירושלים. אין שום תחליף לירושלים. רק שם יבנה בית

המקדש. זוהי מצוה בפני עצמה:

כי אם אל המקום אשר יבחר ה' אלקיכם מכל שבטיכם לשום את שמו שם לשכנו

תדרשו ובאת שמה

*

מצות ועשו לי מקדש היא מאד קשה להבין. התקשה עליה שלמה המלך ושאל:

כי האמנם ישב אלקים על הארץ הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך אף כי הבית

הזה אשר בניתי

איך אפשר לבנות בית לשכינה על הארץ שהיא עולם סופי?

הארץ והשמים וכל היקום כולו אינם יכולים להכיל את השכינה שהרי העולם ככל

שהוא גדול, סופי הוא. השכינה היא אין-סופית. ובכל זאת ?מ?ציוה אותנו התורה

ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם.

מסופר במדרש שאותה שאלה שאל משה רבינו.

משה רבינו שאל ונבהל, נאחז ברעדה. כפי ששאל שלמה המלך אחר כך, שאל משה:

הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך ואתה אומר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם?

הקב"ה, כביכול, אתה אין-סוף. איך אפשר לשכון על הכפרת, מקום סופי ומוגבל

שהוא אמתיים וחצי ארכו ואמה וחצי רחבו; אפילו השמים ושמי השמים לא

יכלכלוך?

מה היתה התשובה לשאלה זו?

אמר הקב"ה למשה, לא כשם שאתה סבור אני סבור. השאלה שמטרידה אותך איננה

מטרידה אותי בכלל. לפעמים השמים ושמי השמים לא יכלכלו אותי. חובק אני את

העולם, ואין העולם חובק אותי. נושא אני את העולם ואין העולם ח"ו נושא אותי.

אין העולם יכול להכיל אותי.

אבל לפעמים יורד אני ומצמצם כביכול את שכינתי והמקום מעל לכפורת מאד נוח

הוא ומספיק הוא לשכינתי.

אין אנו יודעים מאיפה לקח המדרש תשובה זו. הרי לכאורה לא נתן שלמה המלך

תשובה לשאלתו.

*

נסתכל בתפילת שלמה:

כי האמנם ישב אלקים על הארץ הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך אף כי הבית

הזה אשר בניתי

אין פה תשובה. אלא שתיכף ומיד מתחיל שלמה בבקשותיו.

ופנית אל תפילת עבדך ואל תחנתו ה' אלקי לשמע אל הרנה ואל התפלה אשר עבדך

מתפלל לפניך היום

מבקש שלמה המלך שיקבל הקב"ה את תפילתו היום.

להיות עינך פתחת אל הבית הזה לילה ויום אל המקום אשר אמרת יהיה שמי שם

לשמע אל התפלה אשר יתפלל עבדך אל המקום הזה

מה אומר שלמה? אין הוא עונה על השאלה, אלא שמשנה את הנושא. במקום

להסביר איך אפשר לאין-סוף לשכון בתוך הויה סופית, בתוך מבנה בעל מימדים

מוגבלים, מתחיל שלמה המלך נושא חדש ומבקש מהקב"ה לקבל את תפילותינו,

רשימה ארוכה של תפילות.

את אשר יחטא איש לרעהו ונשא בו אלה להאלתו ובא אלה לפני מזבחך בבית הזה

האם זוהי תשובה לשאלת הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך?

אחר כך מתאר שלמה המלך מצבים שונים שמביאים את האדם להתפלל. בדרך כלל,

מה מביא את האדם לתפלה? שעת צרה. על פי ההלכה, צרה היא הגורמת

והמחייבת לתפילה:

בהנגף עמך ישראל לפני אויב אשר יחטאו לך ושבו אליך והודו את שמך והתפללו

והתחננו אליך בבית הזה

רצים עם ישראל לבית המקדש ונגשים בתפילה.

ואתה תשמע השמים וסלחת לחטאת עמך ישראל והשבתם אל האדמה אשר נתת

לאבותם

הקב"ה יקבל את תפלתם ותשובתם וכך ינצחו עם ישראל במלחמה.

אחר כך מדבר שלמה המלך על עצירת הגשמים ועל כל התהליך המובא במסכת

תענית:

בהעצר שמים ולא יהיה מטר כי יחטאו לך והתפללו אל המקום הזה והודו את שמך

ומחטאתם ישובון כי תענם. ואתה תשמע השמים וסלחת לחטאת עבדיך ועמך

ישראל כי תורם את הדרך הטובה אשר ילכו בה ונתתה מטר על ארצך אשר נתת

לעמך לנחלה

ואחריו ענין רעב בארץ:

רעב כי יהיה בארץ דבר כי יהיה שדפון ירקון ארבה חסיל כי יהיה כי יצר לו איבו

בארץ שעריו כל נגע כל מחלה

וכסכום:

כל תפלה כל תחנה אשר תהיה לכל האדם לכל עמך ישראל אשר ידעון איש נגע לבבו

ופרש כפיו אל הבית הזה

על כל צורך, כל צרה, כל אסון שמחייב ומביא את האדם לתפלה, מבקש שלמה המלך

שיקבל הקב"ה את כל התפילות.

ואחר כך מוסיף שלמה המלך,

וגם אל הנכרי, תקבל גם את תפילתו של הלא-יהודי.

ועוד מדבר שלמה המלך על גלות, הדבר המפחיד ביותר, להיות נגלים מארץ ישראל.

כי יחטאו לך כי אין אדם אשר לא יחטא ואנפת בם ונתתם לפני אויב ושבום שביהם

אל ארץ האויב רחוקה או קרובה. והשיבו אל לבם בארץ אשר נשבו שם ושבו

והתחננו אליך בארץ שביהם לאמר חטאנו והעוינו רשענו. ושבו אליך בכל לבבם

ובכל נפשם בארץ איביהם אשר שבו אתם והתפללו אליך דרך ארצם אשר נתת

לאבותם העיר אשר בחרת והבית אשר בנית לשמך. ושמעת השמים מכון שבתך את

תפלתם ואת תחנתם ועשית משפטם. וסלחת לעמך אשר חטאו לך ולכל פשעיהם

אשר פשעו בך ונתתם לרחמים לפני שביהם ורחמום. כי עמך ונחלתך הם אשר

הוצאת ממצרים מתוך כור הברזל. להיות עיניך פתחת אל תחנת עבדך ואל תחנת

עמך ישראל לשמע אליהם בכל קראם אליך. כי אתה הבדלתם לך לנחלה מכל עמי

הארץ כאשר דברת ביד משה עבדך בהוציאך את אבתינו ממצרים א' ה'

בכל מקום שמהווה הכרח לתפלה, חוזר שלמה המלך על המלים

ושמעת השמים את תפלתם

אבל איפה היא התשובה לשאלת הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך? מדבר

שלמה המלך על כל המצבים שמביאים את האדם לתפלה בלי להתיחס לשאלתו כלל.

*

נראה שאף אחד, אפילו משה רבינו אינו יכול לתת תשובה לשאלה זו, שהיא בתחום

הראני נא את כבדך.

הרמב"ם פירש שרצה משה רבינו להבין את הסבות למעשי הקב"ה. אמר משה

שרוצה הוא להבין יותר ממה שהוא מבין.

השיב לו הקב"ה,

וראית את אחרי ופני לא יראו

אני אעביר כל טובי על פניך

אתן לך הרבה חכמה, הרבה דעת, הרבה תבונה. בכל ביתי נאמן הוא משה רבינו

נאמן הוא. מסביר הרמב"ם שביתי פרושו העולם, היקום. ידע משה רבינו את כל

הקשור לתפקיד היקום והנהגת העולם.

אבל

ופני לא יראו

להבין את הדרך שבו מנהיג הקב"ה את עולמו, להבין את מהות האלקים, את זה אי

אפשר לשכל האנושי.

אני אעביר כל טובי על פניך

אני אראה לך את הכל.

אבל יש גבול.

כי לא יראני האדם וחי

יש קו שלא תוכל לעבור.

בעית הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך היא בעיה שלא נתנת לתשובה. הרז

הזה שהקב"ה חובק ונושא את כל אלפי העולמות ובאותו זמן מצווה את משה

ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם הוא אחד מן הסודות ש?N.כל האנושי אינו מסוגל

לחדור ואינו יכול להסביר. זהו הסוד הגדול מכל הסודות.

אבל זהו רצון הבורא.

ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם

קבל שלמה המלך את עובדה זו ולא רצה למצוא תשובה. אפילו שלמה המלך, החכם

מכל אדם, לא יכול היה לחדור לסוד זה. הכיר שלמה המלך שאפילו הבנת מצות פרה

אדומה נשגבה היא מהבנתו.

אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני

נשים לב ללשון.

אמר שלמה המלך שרוצה הוא להיות חכם ולחדור לרזי העולם, אבל הכיר שזה מעבר

ליכולתו ונכנע.

והיא רחוקה ממני

הכיר שלמה המלך שזה כה רחוק וכה סודי.

ולא רק פרה אדומה.

שאלת הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך הינה סודית יותר מפרה אדומה. זה

שהקב"ה מצמצם את שכינתו, את כבודו, את האין-סוף אל תוך מבנה של אמתים

וחצי על אמה וחצי הוא יותר סודי מסוד פרה אדומה.

זה מפחיד וזה מבהיל.

המדרש אומר שנבהל משה רבינו. העולם כולו אינו יכול להכיל את השכינה ואיך

יצליח המקדש לעשות כן? את זה לא ניתן להבין. נבהל משה. וגם שלמה.

לא רק שאין אנו מבינים למה. הפלא הזה הוא לכאורה סותר את כל חוקי ההגיון

תחת השמש. האין-סוף פלוס דבר סופי שווה אין-סוף. כל דבר סופי נבלע על ידי

האין-סוף. לאין-סוף אי אפשר להוסיף ולא לגרוע ממנו.

לא רצה שלמה המלך לחדור. אם אי פעם חשב עליו, משך את ידיו והכריז,

אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני

זה בכלל ופני לא יראו.

אני אעביר כל טובי על פניך. אמר הקב"ה למשה, אני אסביר לך הרבה. תהיה אתה

שיא האנושות, הגדול מכל אדם.

אבל

לא תוכל לראת את פני.

זהו למעלה ומעבר להשגת האנושות, לא משנה כמה גדול הוא האדם.

*

אותה בעיה יש בבריאה עצמה.

הקב"ה נושא את העולם. העולם קיים מפני שהוא מושרש בהקב"ה.

למה נברא העולם?

דודי ירד לגנו לערוגות הבושם

דודי ירד לגנו, מאיפה?

ממקום האין-סוף, לעולם קטן ומצומצם. כל העולם כולו הוא קטן ביותר ביחס

להקב"ה שהוא אין סוף. זה נשמע יותר מדהים כשמדובר על צמצום מעל לכפרת,

ונודעתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפרת מבין שני הכרבים, כשהקב"ה נפגש עם

משה מעל לכפורת. אבל השאלה היא אותה השאלה. למה בריאה? למה ברא

הקב"ה את העולם? מדובר על אותו הצמצום.

אפשר לשאל אותה שאלה אבל אל יצפה לתשובה.

אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני

לא העיז שלמה המלך להסביר את סוד בריאת העולם או של בית המקדש.

הרב שמחה זעליג, הדיין של בריסק, סיפר שפעם הוא נסע עם ר' חיים לעיר ליבו על

הים הבלטי לבקר בן-דוד של ר' חיים. נכנסו השנים לביתו כשהוא עוד לא היה.

ישבו ר' חיים ור' שמחה זעליג בספריה וחכו שם עד בואו. בן-דוד זה היה חסיד חב"ד

ובתוך ארון הספרים היו הרבה ספרי חסידות. ביקש ר' חיים מר' שמחה זעליג

להוציא ספר אחד מהארון לראות מה אומרים ובמה מתענינים בחסידות חב"ד.

הוציאו את הספר "מגן אבות" שנכתב ע"י הומלר. בספר זה הוא מסביר עקרונות

הקבלה והחסידות בצורה עממית. התחילו לקרא את ההקדמה. שמה מסביר הומלר

את המחלוקת בין חכמי ישראל למה ברא הקב"ה את העולם. הרי אין הקב"ה זקוק

לעולם. מה היתה התכלית בזה?

יש מחכמי ישראל שאמרו שתכלית הבריאה היא למען כבודו של הקב"ה. אין מלך

בלי עם. כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו.

ויש מחכמי ישראל שאמרו שרבש"ע ברא את העולם למען טובו ולמען חסדו. אלו

דברי ר' חיים ויטאל וכנראה היתה זו גם הדעה של האריז"ל. "מדרך הטוב להטיב

לזולת," אי אפשר לעשות חסד ולהטיב אם אין זולת לקבל את הטוב. הקב"ה הוא

בעל החסד ומקור החסד וכשהיה הקב"ה לבדו בעולמו לא היתה מידת החסד יכולה

להתבטא. לכן ברא הקב"ה את העולם כדי לעשות חסד לבריאה.

ר' שמחה זעליג סיפר שישב ר' חיים, ראשו נשען על מקלו, שמע ושמע. אחר כך

הרים ר' חיים את ראשו ואמר שאין הוא מסכים לא עם דעה זו ולא עם דעה זו.

הכל אמת, נברא העולם למען טובו וחסדו ולמען כבודו של הקב"ה.

אבל לא זוהי התשובה.

התשובה היא אחת. למה ברא הקב"ה את עולמו? ברא הקב"ה את העולם

למען רצונו.

אין צורך לחפש נימוקים או סיבות חיצוניות. תכלית הכל היא היישום וההגשמה של

רצון ה'. למה היה צורך לבריאת העולם? מפני שזה היה רצון ה'. אין צורך להכניס

ערכים חיצוניים להסביר את תהליך הגשמת רצון הבורא. רצונו הוא המטרה

והתכלית הסופי של הכל.

בעלמא די ברא כרעותיה.

מהי תכלית בריאת העולם? רצון ה'. רצון ה' הוא תכלית התכליתות.

אם נשאל למה בית המקדש, הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך? התשובה היא

אחת: רצון ה', למלא את רצונו של הקב"ה. אין אנו מבינים. ומה שפחות מבינים

ברצון ה' ובמהות האלקים יותר מחייב ומכריח אותנו לקיימו.

בסוד זה לא התעסק שלמה המלך. אלא אמר שלמה שעובדה זו שרוצה הקב"ה בית

לעצמו מוכיחה את חשיבותה של תפלה.

*

סדר קדשים עוסק בחיובי קרבנות. אנו מצווים להקריב קרבנות בזמנים ובמצבים

מסוימים. בכל יום יש עלינו להקריב שני תמידים. בשבת ובחג נוסף על קרבנות

התמיד יש קרבנות מוסף. באותו אופן, במקביל לקרבנות, אנו מצווים היום להתפלל

פעמיים ביום חול ושלש פעמים בשבת ובחג.

אולם, יש הבדל בין קרבנות לתפלה.

קרבן אפשר להקריב אפילו כשהמרחק בין אדם המקריב את הקרבן להקב"ה הוא גדול

ביותר. יכול אדם להקריב קרבן על ידי שליח. רוצה הגמרא אפילו ללמוד את העקרון

של "שלוחו של אדם כמותו" מקרבנות. יש שליחות בקרבנות. האדם עצמו אינו

צריך להיות נוכח לפני ה' בעת הקרבת הקרבן. השליח שנכנס לבית המקדש ומקריב

את הקרבן אינו ?מיק?רב את השולח להקב"ה. יכול השולח להיות עסוק באותו זמן

בשדה, בזריעה או בהשקאת האילנות; הקרבן הוא בכל זאת קרבן. בזמן שבית

המקדש היה קיים, היו אנשי מעמד עומדים כשליחים של עם ישראל כל יום בעזרה

בשעת הקרבת קרבן התמיד. סוגית קרבנות היא המקור לעקרון של שליחות.

האם אפשר היום לשלוח שליח לבית הכנסת להתפלל כשהאדם נשאר בשדה עסוק

בעבודתו? היום כשחייבים להתפלל תפלת שחרית כנגד קרבן תמיד של שחר ומנחה

כנגד תמיד של בין הערביים, האם שייך לעשות שליח לתפלה? בודאי שלא.

למה אי אפשר לאדם לעשות שליח שיתפלל במקומו?

אי אפשר מפני שהיחס בין עם ישראל להקב"ה הוא יחס כפול, חוויה כפולה.

לפעמים הקב"ה הוא רחוק מאיתנו. מרחוק ה' נראה לי ואהבת עולם אהבתיך.

לפעמים יש מרחק של אין סוף ביננו לבין רבש"ע.

המרחק הזה אינו משפיע כלל על קרבנות. אין למרחק הזה שום השלכות על סדר

הקרבת הקרבנות. יכול הקב"ה להיות רחוק רחוק, בקצה היקום, בסוף האוניברס,

ובכל זאת אפשר להקריב קרבן. כשמקריבים קרבן ומקיימים את כל הלכות הקרבן,

היחס בין עם ישראל והקב"ה הוא יציב לענין הקרבנות. מקבל הקב"ה קרבנו של

היהודי למרות שהשכינה נמצאת במרחק של מליוני ובליוני קילומטרים מהקרבן.

הקרבן אינו זקוק לקירוב בין האדם להקב"ה. יש בקרבן בחינה של

מרחוק ה' נראה לי ואהבת עולם אהבתיך. ההגדרה של קרבן הוא שאני מגיש משהו.

השליח יכול להגיש את הקרבן למרות שאין התקרבות כלל בין בעל הקרבן לרבש"ע.

שכבעל הקרבן נמצא במקום רחוק אין מרחק זה הורס או שולל את הקרבן. הקב"ה

מקבל את קרבנו וקרבנות כל עם ישראל.

אבל תפילה היא שונה. התפלה היא אפשרית רק כשהאדם נמצא בהתקרבות

לשכינה. ואפילו התקרבות אינה מספקת. תפילה היא אפשרית רק אם נמצא האדם

בחיקו של רבונו של עולם. כשהקב"ה הוא רחוק מהאדם והאדם הוא לבד אין

תפילה. מדוע? בגלל שההגדרה של תפלה היא כעומד לפני המלך.

תפלה היא הקירוב בין הקב"ה לאדם המתפלל. כוונה בתפלה היא מהותה של תפילה.

אם אין כוונה אין תפלה. כוונה בתפלה משמעותה יותר מהתקרבות להקב"ה.

משמעותה היא שכל הויתי וכל קיומי הוא בהקב"ה. זוהי המשמעות העיקרית של

תפלה.

* למה צוונו הקב"ה לבנות בית המקדש?

הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך . זהו סוד. אין בשכל האנושי כח לחדור לסוד

זה. הרמב"ן אומר שמטרת בית המקדש היא הקרבת הקרבנות. אולם להקרבת

קרבנות לא צריכים בית המקדש. ללא בית מקדש היה אפשרי להקריב קרבנות ביבימה

הבנויה מכמה אבנים. אבל אומר הקב"ה שהוא אינו מעונין רק בקרבנות. רוצה

הקב"ה בית להשרות שמה את שכינתו. זהו מובנו של

ועשו מקדש ושכנתי בתוכם. הקב"ה רוצה בית. הקב"ה רוצה להיות השכן שלנו.

זהו עיקר משמעותו של בית המקדש. זהו המטרה של ישוב וישיבה בירושלים עיר

הקדש, כפי שאמר הריה"ל, שם (בירושלים) השכינה ?ש?כינה לך.

קירוב זה איננו לצורך הקרבת הקרבנות. מקבל הקב"ה קרבנו של היהודי גם מקצה

השני של העולם. מצווה הקב"ה ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם משום שבית המקדש

הוא בעיקרו בית תפלה, כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים.

בית המקדש הוא שער השמים. ושבו אליך בכל לבבם ובכל נפשם בארץ איבהם אשר

שבו אתם והתפללו אליך דרך ארצם אשר נתת לאבותם העיר אשר בחרת והבית אשר

בנית לשמך. המטרה היא לא רק קרבנות אלא בעיקר תפילה, שישוחח היהודי עם

רבש"ע. בתפלה משוחחת כנסת ישראל עם רבש"ע. לזה זקוקים אנו לבית מקדש

פה. כשיש מרחק של אין סוף בין ישראל להקב"ה אין תפלה. כדי להתפלל, אנו

צריכים להיות בחיקו של הקב"ה, משוחחים אתו, כילד קטן שנמצא בחיקו של אביו

ומספר לו כל דאגותיו וחלומות חייו. שופך היהודי את כל רחשי לבו לפני קונו בלי

להתבייש. שפכי כמים לבך נכח פני ה'.

למטרה זו אמר הקב"ה ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. בלי בית המקדש אין תפלה.

רוצה הקב"ה שתהיה כנסת ישראל קרובה אליו כילד הזה שדופק על דלתו של אביו

ומגלה לו את ליבו. לזה השתמש הקב"ה בסוד הגדול והנסתר הזה של צמצום

שכינתו, הפרדוקס הגדול הזה שמצמצם הקב"ה את שכינתו האין סוף למקום סופי

בתוך קדש הקדשים מעל לארון הברית.

על זה אמר שלמה המלך והתפללו אליך דרך ארצם אשר נתת לאבותם העיר אשר

בחרת והבית אשר בנית לשמך. מתפלל היהודי תמיד לכיוון ארץ ישראל. ואם הוא

נמצא בארץ ישראל, מתפלל לכיוון ירושלים. בירושלים הוא מתפלל דרך הר הבית;

בהר הבית לכיוון קדש הקדשים, ובקדש הקדשים, לכוון הכפרת. צריך המתפלל

להיות קרוב להקב"ה. כשמתפלל היהודי, הוא מרגיש את השכינה לפניו. זוהי תפלה.

בלי בית המקדש, בלי הפלא הגדול של צמצום, שמצמצם הקב"ה האין-סוף את

שכינתו בתוך מדות של אמתיים וחצי על אמה וחצי, לא היתה אפשרות לתפלה.

*