בדין העמדה והערכה בקדשי בדק הבית

רמב"ם פרק ה מהלכות ערכין הלכות ח - ט : הקדיש נכסיו סתם והיו בהן יינות שמנים וסלתות ועופות הראוין להקריב על גבי המזבח ימכרו לצרכי אותו המין ויקריבו אותן והדמים ילקח בהן זכרים ויקריבו עולות ומפני מה יקריבו דמיו לעולות ודמי הבהמה התמימה יפלו לבה"ב לפי שהבהמה הקדושה למזבח אם נפל בה מום יש לה פדיון כמו שיתבאר והסולת והיין והשמן והעופות שנפסלו אין להם פדיון שנאמר והעמדת את הבהמה וגו' כל שישנו בכלל העמדה והערכה יש לה פדיון וכל שאינו בכלל העמדה והערכה אין לה פדיון עכ"ל והיינו טעם על מה דהסולת והיין והשמן והעופות קדושים קדושת דמים של מזבח אף דסתם הקדש לבה"ב, וע"כ כתב דהוא משום דבקדושת בה"ב אין להם פדיון משום דלא הוו בני העמדה ובערכה, וע"כ כיון דהם עצמם לא ראויים לבה"ב וגם אינו יכול לפדותם ע"כ אמרינן דבסתם הקדש לא הקדישם כלל לבה"ב ורק קדושת דמים של מזבח, ובקדושת דמים של מזבח פסק הרמב"ם דלא בעי העמדה והערכה כאשר פסק כן בפרק א מהלכות איסורי מזבח ויש להם פדיון כן מבואר בדברי הרמב"ם.

אלא דעיקר הדין תמוה ואינו מובן מפני מה הסולת והיין והשמן שקדושים קדושת

בה"ב אינם נפדים דהרי כל מטלטלין שקדושים קדושת בה"ב נפדים משום דכל הך דין דקדשי בה"ב בעי העמדה והערכה הוא רק היכא דהקדיש בהמה ואחר כך מתה דבתחילת הקדש היתה בת העמדה והערכה בזה מעכב הדין דהעמדה והערכה משא"כ היכא דבתחילת הקדש אינם בני העמדה והערכה באמת קדשי בה"ב לא בעי כלל העמדה והערכה א"כ מה דין הוא מה שכתב הרמב"ם כאן דסלת ויין ושמן ועופות של קדשי בה"ב אין להם פדיון משום דלא הוו בני העמדה והערכה ומ"ש מכל מטלטלין וקרקעות שקדושים קדושת בה"ב דהרבה סוגיות ופסקן גם הרמב"ם דנפדים הם וכנראה זהו השגת הראב"ד שם וז"ל : אמר אברהם לא ידעתי דאיך מספיק זה הטעם לסברתו והלא בכל מקום נפדים הם וכו' עכ"ל ודברי הרמב"ם תמוהים וחידה סתומה אשר לכאורה אין להם שום פירוש.

ונראה דדברי הרמב"ם מקורם מדברי הגמרא דתמורה דף ל"ג ע"ב, דפריך שם הגמרא לר"ש דס"ל דקדשי בה"ב לא בעי העמדה והערכה ורק דקדושת הגוף של מזבח בעי העמדה והערכה אמאי סובר דאם הקדיש בהמה תמימה לבה"ב ואח"כ מתה תקבר ומשני הגמרא שם משום דחזי להקרבה ומדין דהמתפיס תמימין לבה"ב כשהן נפדין אין נפדין אלא למזבח שכל הראוי למזבח אינו יוצא מידי מזבח לעולם ע"כ אשר דמפורש בדברי הגמרא דאפילו למ"ד קדשי בה"ב לא בעי העמדה והערכה א"כ היכא דבשעת הקדש היתה ראויה למזבח אהני דין דאינו יוצא מידי מזבח וצריכין להקדישה ולהקריבה למזבח דצריכה העמדה והערכה כמו קדשי מזבח משום דדין העמדה והערכה של קדשי מזבח אינו תלוי דוקא בדין קדושת הגוף כי אם אשר איכא בו וחל עליו דין מזבח אף שעצם קדושתן לא הוי קדושת הגוף ג"כ הוא בכלל דין העמדה והערכה של קדשי מזבח וגם קדשי בה"ב הראויים למזבח כיון דאיכא בהם דין דאינו יוצא מידי מזבח וחל עליהם דין דצריכין להקדישן ולהקריבן למזבח אם אשר נימא דהך דאינו יוצא מידי מזבח הוא מדאורייתא שפיר בעי העמדה והערכה כמו קדושת מזבח אף דקדושתן לא הוי רק קדושת בה"ב ור"ש הא סובר דקדשי בה"ב לא בעי העמדה והערכה.

והנה עיין ברמב"ם בפרק ו מהלכות איסורי מזבח הלכה ד שכתב שם וז"ל : הסולת והיין והשמן והלבונה והעופות והעצים וכלי שרת שנפסלו או שנטמאו אין פודין אותן שנאמר והעמיד והעריך כל שישנו בהעמדה נערך ואלו אינן בכלל העמדה לפיכך אין נפדין לעולם עכ"ל, אשר מבואר בדברי הרמב"ם דהא דכל הדברים לבד מבהמה אין להם פדיון בקדושת הגוף הוא משום דלא הוו בני העמדה והערכה ועוד דדעת הרמב"ם דבקדושת הגוף כל הני דלא הוו בני העמדה והערכה אין להם פדיון אפילו היכא דבתחילת הקדש לא הוו בני העמדה והערכה ושאני דין העמדה והערכה של קדושת הגוף של קדשי מזבח מדין העמדה והערכה של קדשי בה"ב.

אשר ע"כ דעת הרמב"ם גם קדשי בה"ב הראויים למזבח כיון דמהני הדין דאינו יוצא מדין מזבח דצריכה העמדה והערכה כמו קדשי מזבח וכמו שהבאתי מהגמרא דתמורה ע"כ גם אם מתחילת הקדש לא הוו בני העמדה והערכה ג"כ אינם נפדים קדשי בה"ב הראויים למזבח כמו קדשי מזבח כיון דבדין העמדה והערכה קדשי בה"ב הראויים למזבח דינם כמו קדושת הגוף של קדשי מזבח מדין דאינו יוצא מידי מזבח וכמו למ"ד דקדשי בה"ב לא בעי כלל העמדה והערכה כמבואר בגמרא דתמורה דקדשי בה"ב הראויים למזבח בעי העמדה והערכה כמו קדשי מזבח מדין דאינו יוצא מדין מזבח כמו כן נ"מ למאי דקיי"ל דגם קדשי בה"ב בעי העמדה והערכה היכא דמתחילת הקדש לא הוו בני העמדה והערכה דקדשי מזבח בעי העמדה והערכה וקדשי בה"ב לא בעי העמדה והערכה גם קדשי בה"ב הראויים למזבח בעי העמדה והערכה כמו קדשי מזבח מדין דאינו יוצא מידי מזבח. וזהו שכתב הרמב"ם כאן בהלכות ערכין החילוק בין בהמה לשאר דברים משום דהבהמה הקדושה למזבח אם נפל בה מום יש לה פדיון בקדושת הגוף משום דהיא בת העמדה והערכה משא"כ שאר דברים אין להם פדיון בקדושת הגוף משום דלא הוו בני העמדה והערכה וע"כ גם הכא דקאי בקדשי בה"ב הראויים למזבח וכמו שכתב והיו בהן יינות ושמנים וסלתות ועופות הראויין להקרב על גבי מזבח גם כן חלוק בהמה משאר דברים לענין דין פדיון משום דבדין העמדה והערכה פסק הרמב"ם דקדשי בה"ב הראויים למזבח חד דין הם עם קדשי מזבח מדין דאינו יוצא מידי מזבח דהרמב"ם הרי פסק דהך דאינו יוצא מידי מזבח הוא מדאורייתא וכמו שכתב בפרק ה הלכות ערכין שם.

אלא דצריך עיון דהרי הא דסולת ויין ושמן של קדושת הגוף של קדשי מזבח אין להם פדיון משום חסרון העמדה והערכה הוא לאחר שנתקדשה בכלי שרת אבל קודם שנתקדשה בכלי שרת באמת יש להם פדיון דמבואר במשנה דף ק' וכן פסק גם הרמב"ם בפרק ו מהלכות איסורי מזבח שם דקודם שנתקדשה בכלי שרת אם נפסלו או נטמאו יש להם פדיון והוא משום דקודם שנתקדשו בכלי שרת לא הוין רק קדושת דמים וקדושת דמים של מזבח פסק הרמב"ם דלא בעי העמדה והערכה א"כ בסולת ויין ושמן של קדשי בה"ב הראויים למזבח אפילו אם נימא דאהני הדין דאינו יוצא מידי מזבח דדינם לענין העמדה והערכה כמו קדשי מזבח אבל מכל מקום לא עדיפא מהיכא דהקדישן בפירוש למזבח דג"כ לא בעי העמדה והערכה כל זמן שלא נתקדשו בכלי שרת וכל הך דין דאינו יוצא מידי מזבח דבעי העמדה והערכה כמו קדשי מזבח לא שייך רק בבהמה דבקדושת פה לחוד קדושה קדושת הגוף וע"כ שפיר מהני הדין דאינו יוצא מידי מזבח דבעי העמדה והערכה כמו קדשי מזבח משא"כ דברים התלויים בקדושת כלי שרת דאפילו אם הקדישן בפירוש למזבח ג"כ לא בעי העמדה והערכה כ"ז שלא קדשן בכלי שרת א"כ קדשי בה"ב הראויין למזבח אפילו אם נימא דאהני הדין דאינו יוצא מדין מזבח דלענין העמדה והערכה כמו קדשי מזבח מ"מ לא עדיפא מקדשי מזבח גופא דג"כ לא בעי העמדה והערכה כל זמן שלא קדשן בכלי שרת וכדפסק הרמב"ם דטמאין נפדים/

ונראה לומר דהנה במנחות דף ק' איכא מחלוקת בכל הני דברים התלויים בקדושת כלי שרת אם טהורים נפדים קודם שקדשן בכלי שרת או לא. ועיין שם דשמואל סובר דגם טהורין נפדין וקאמר שם הגמרא דאי שמיעא לשמואל הא דתניא המתפיס תמימין לבה"ב כשהן נפדין אין נפדין אלא למזבח שכל הראוי למזבח אינו יוצא מידי מזבח לעולם הוי הדר בו ומשני שם הגמרא דבאמת ידע מהך דאינו יוצא מידי מזבח ורק דסובר דכל הך דינא הוא רק מדרבנן. אשר דמבואר בהסוגיא דאם אך נימא דהך דאינו יוצא מידי מזבח הוא מדאורייתא באמת צריך להיות טהורין אינם נפדין משום הך דינא. ולכאורה צ"ע דברי הגמרא מאד דמאי שייכות הוא הדין דאינו יוצא מידי מזבח לדין אם יש להם פדיון והרי דין פדיון תלוי רק בקדושת הגוף וקדושת דמים אם כן גם מנחות ונסכים קודם שקדשו בכלי שרת כיון דמצד עצם קדושתן יש להם פדיון משום דלא הויין רק דקושת דמים א"כ מאי קאמר הגמרא דאם אך הא דאינו יוצא מידי מזבח הוא מדאורייתא אין להם פדיון ומאי שייכות הוא הא דאינו יוצא מידי מזבח לדין אם יש להם פדיון ודברי הגמרא תמוהים מאד.

אכן לפי מה דפסק הרמב"ם כאן בהלכות ערכין דלענין דין העמדה והערכה באמת קדשי בה"ב הראויין למזבח חד דין הוא עם קדשי מזבח ולזה אהני באמת הדין דאינו יוצא מידי מזבח. וקדשי בה"ב הראויין למזבח אפילו היכא דמתחילת הקדשן לא הוו בני העמדה והערכה גם כן אין להם פדיון נראה פשוט דכל דברי הגמרא דאם אך אינו יוצא מידי מזבח הוא מדאורייתא באמת טהורין אינם נפדים כל זה הוא מטעם חסרון העמדה והערכה ומצד קדושתן באמת יש להם פדיון אפילו טהורין דקדושתן לא הוו רק קדושת דמים ורק מטעם חסרון העמדה והערכה כמו קדשי בה"ב והחילוק בין טמאין לטהורין משום דטמאין לא הווי ראויין למזבח ע"כ קודם שקדשן בכלי שרת דקדושתן לא הוי רק קדושת דמים לא צריכי העמדה והערכה משום דקדושת דמים לא בעי העמדה והערכה משא"כ בטהורין צריכין העמדה והערכה מדין דאינו יוצא מידי מזבח כמו קדשי בה"ב הראויים למזבח ואף דקדושת דמים של מזבח דלא בעי העמדה והערכה באמת דעת הרמב"ם דאפילו בראויין למזבח ג"כ נפדים דברים שאינם בני העמדה והערכה אף דגם בקדושת דמים של מזבח איכא הך דינא דאין יוצא מידי מזבח מ"מ העמדה והערכה לא וכמו שפסק בהלכות ערכין שם במקדיש נכסיו סתם דהיינות ושמנים וסלתות ועופות ימכרו לצרכי אותו המין ויקריבו אותן והדמים ילקח בהן זכרים ויקריבו עולות הרי להדיא דדעת הרמב"ם דקדושת דמים של מזבח דלא בעי העמדה והערכה גם בראויין למזבח גם כן לא בעי העמדה והערכה אף דאיכא בהו הדין דאינו יוצא מידי מזבח כמו שכתב ימכרו לצרכי אותו המין על כרחך מוכרח מהסוגיא דמנחות דדעת הרמב"ם דחלוק היכא דמקדיש לכתחילה קדושת דמים של מזבח להיכא דמקדיש הן עצמן למזבח ורק דכל זמן שלא קדשו בכלי שרת קדושתן לא הוי רק קדושת דמים ובזה באמת מהני הדין דאינו יוצא מידי מזבח דצריך העמדה והערכה כמו קדשי מזבח כל זמן שהן ראויין למזבח כמו קדשי בה"ב הראויין למזבח. אשר דנמצא דמנחות שלא קדשו בכלי שרת באמת בראויין למזבח אינם נפדים מטעם חסרון העמדה והערכה מדין דאינו יוצא מידי מזבח אשר ע"כ שפיר י"ל דגם קדשי בה"ב הראויין למזבח אהני הדין דאינו יוצא מידי מזבח דאינם נפדים משום דלא הוו בני העמדה והערכה.

אלא דצריך עיון דהרי הגמרא דתמורה דמבואר דקדשי בה"ב הראויין למזבח בעי העמדה והערכה כמו קדשי מזבח מבואר אפילו אם בשעת פדיון אינן ראויין למזבח ורק אם בשעה שהקדישן היו ראויין למזבח. אשר משמע מדברי הגמרא דקדשי בה"ב אם אך היו ראויין למזבח בשעת הקדש אף אם בשעת פדיון אינם ראויים למזבח גם כן בעי העמדה והערכה כמו קדשי מזבח ובדין מנחות קודם שקדשו בכלי שרת דנתבאר דגם כן צריכין העמדה והערכה מדין דאינו יוצא מידי מזבח באמת אם נפסלו דאינן ראויים למזבח בשעת פדיון נפדים הם ואינם צריכים העמדה והערכה כלל אף דבשעת הקדש היו טהורין ורק דנטמאו אחר כך וצ"ע.